יופי של בוקר,
הבוקר אני ממשיכה את החגיגה התאילנדית הפרטית שלי לרגל חזרתנו ארצנו משליחותינו הבלתי נלאית שם למשך שלוש שנים חלומיות.
והבוקר אני בענייני ריחות.
כל תייר וותיק יודע שחוויה תרבותית בארץ אחרת מורכבת מגורמים רבים, חלקם גלויים ובולטים וחלקם נסתרים. אחד הבולטים שבהם הוא הריחות המאפיינים את המקום.
אני זוכרת שכשהיינו באים לביקורים בארץ במהלך השליחות וחברים ובני משפחה היו מתעניינים בחיים שלנו שם, עלה לא אחת נושא הריחות. נושא שהיה מפתיע אותי כל פעם מחדש היות ואני חשבתי ועדיין חושבת שברחובות תאילנד ובנגקוק יש ריחות נפלאים ואילו בארץ בכלל ובאזורינו בפרט ישנם ימי קיץ שהריח הנישא באוויר המגיע משפכי וואדי ערה, נחל חדרה, בואכה גן שמואל הוא כל כך מצחין שאני מוציאה מהבוידעם את המסכות ושולחת את הילדים עם מסקנטייפ לממ"ד.
ובכל זאת הרבה אנשים שנוחתים לראשונה בבנגקוק ויוצאים מהמלון הממוזג ונכנסים למונית מצחינה מנהג שמסניף מוצר מנטולי חריף, לובש בגדים מבושמים בנפתלין ויש לו שקית עם דוריאן בכיסא שליד הנהג ועוד שקית עם חטיף דגים מיובשים, חשים סחרחרות עזה ומתחננים לצאת ממנה. או אז הם מוצאים את עצמם ברחוב סואן עם עשרות אופנועים וטוקטוקים מעשנים, עשן מנגלים אבל לא עם ריח של סטייק טרי, אדי תבשילים מוזרים, וביום טוב גם איזה פיל תיירותי ריחני ויודעים, שבקיץ הבא, רק פריז.
אז קודם כל תדעו לכם שאני למדתי עם הזמן, שכשכאני מסתובבת בבנגקוק במקום הומה אדם ועולה באוויר ריח גוף מזעזע או כמו שהאמריקאים קוראים לו "ביו", אני צריכה להסתכל לצדדים ולאתר מיידית תייר אירופאי. כי לתאילנדים אין ביו. הגוף שלהם רגיל לחום וללחות, הם מתלבשים בהתאם והם מתקלחים מספר פעמים ביום. חוצמזה התאילנדים, קטנים ורזים שכמותם אוהבים מאוד לאכול. כל היום והכל. כבר ב 7 בבוקר הם עושים דגים על הגריל, עוף בשמן עמוק, מרקים עם אטריות וקציצות בשר ואורז מטוגן עם ביצת עין. סיפתח. אין להם מטבחים בבית והם אוכלים כמעט כל שעה משהו ובחוץ.
על כביש סואן בשיא החום והלחות הם יושבים uשותים מרקים רותחים וחריפים. ונהנים מכל הניחוחות שצוינו לעיל.
היום אחרי שחיכיתי יותר משבועיים סופסוף הגיעו אלינו מוצרים תאילנדים שאני אוהבת במיוחד ושבעזרתם אפשר להכין המון מתכונים תאילנדים פשוטים ומורכבים - רוטב צ'ילי מתוק וחריף, רוטב סויה בהירה ורוטב הוי סוי שעוד ארחיב עליו את הדיבור בהמשך השבוע. כל הרטבים הם מתוצרת המותג מספר אחת בתאילנד - הלת'י בוי - שהוא ילד תאילנדי שמן שאוכל מלא מונוסודיום גלוטמאט ובגלל זה הוא כל כך בריא. כמו כן יש את הבירה התאילנדית הכי מוצלחת - סינגה וגם חלב קוקוס. עם כל אלה ביחד ולחוד אפשר להכין המון מאכלים טעימים בטיגון, צלייה או הקפצה ולפזר בבית קצת ריח תאילנדי משלכם.
מאחלת לכם יום בניחוח המועדף עליכם,
