בוקר מקסים,
מצורף טופס ההזמנה להיום 21/2/12.
הבוקר אפתח בחשיפה אינטימית על בן זוגי ובחיר ליבי דורון. הדבר שהוא כנראה הכי אוהב אחרי אשתו והילדים (בתקווה) זה פיתות. מהיום שאני מכירה אותו יש לו פיתה אחת ביד ועוד כמה בפריזר והאהבה הזו יוצרת קשיים לוגיסטיים לא פשוטים כשחיים בחו"ל כמובן.
הפיתה היא לא מאכל ישראלי פר אקסלנס אבל אני בספק אם יש עוד מקום עלי אדמות בו היא כה זמינה בכל מכולת וכל סופר. מי שחי בחו"ל וניסה לאכול את פיתות הסופר שניתן לעיתים למצוא שם, וודאי נתקל בחפץ החשוד, העגול, הקטן והעלוב למראה הזה שארוז במין אריזת ניילון בוואקום ויושב במקרר של החנות בד"כ, וכתוב עליו PITA. שלא תגידו שלא הוזהרתם – אסור לגעת וגם אסור להתקרב.
בפריז היה יחסית קל להתגבר על החסך כי בגט טרי שנאפה בבולונז'רי שמתחת לבית הוא פיצוי ראוי בהחלט ובתאילנד ארץ ה"אם אין לחם תאכלו אורז" היינו מזמינים ממסעדת "שושנה" בקאוואסן משלוחי פיתות אחת לחודש. אבל עם כל הכבוד למסעדת שושנה, קמח תאילנדי בשילוב עם שאכטה אחת יותר מדי על הבוקר, גרמו לפיתות להיוולד הרבה פחות מפותחות מאחיותיהן הישראליות.
אז עכשיו אנחנו כאן בארץ הפיתות ואפילו יש לנו פיתות בטופס שלנו בפינת הפרגון לתוצרת מקומית. הפיתות של "אל בלאד" עברו "ייהוד" והן עבות מעט מהגרסה המקורית שלהן והכי חשוב הן עברו את מבחן הפיתות האולטימטיבי – הוקפאו והופשרו במיקרו ונותרו רכות וטעימות.
שיעבור לכם ברכות היום הזה,