בוקר מצוין,
חזרתי זה עתה משדות גבעת עדה ואני מלאה בסיפורים וחוויות ממש כרימונים שבקרוב תחל עונתם והם כבר מאדימים על העצים.
הבוקר ביליתי במטעי תפוחי הענה של אמיר ומנחם סימון. כבכל סיור חקלאי באזורינו, זכיתי לתרגל את שתי המילים היחידות שנשארו לי מ 3 שנות מגורים בתאילנד - שלום ותודה, וגם ללמוד המון על הגידול והאזור.
תפוח ענה, למי שלא מכיר, הוא התפוח הכי מקומי שיש. הוא פותח בעין שמר וגדל בהצלחה באזורינו. שלא כמו שאר תפוחי העץ המגיעים בעיקר מצפון המדינה, הוא לא זקוק למנות קור מרובות לגידולו ולכן מתאים לאזורינו שמכות קור הן לא הקטע החזק שלו.
לתפוח, כמו גם לחקלאי אויבים רבים. קטנים ומעצבנים כמו פטריות עלים וקימחון, מעופפים ומעצבנים כמו הזבוב הים תיכוני שהמלכודות הירוקות שלו מפוזרות גם במטעים וגם בחצרות הבתים באזורינו, וגדולים ורשעים כמו גנבים אנושיים שרק השבוע יצא לי לחזות בלייב בשדות ליד בייתנו, במרדף אחרי שניים מהם (בכל השנים שאני רצה בשטח לא ראיתי אנשים רצים כל כך מהר) שניסו להימלט עם עשרות קילוגרמים של שזיפים מהמטע של עופר לאואר.
נכון, תפוח הענה לא גדול ומבריק כמו התפוחים הצפוניים שכל כך התרגלנו אליהם, אבל יש לו צבע נהדר - ירקרק וורדרד, הוא בול בגודל הנכון, יש לו גוון מט, מחירו נמוך, הוא גדל כאן לידינו והכי חשוב - הוא מאוד טעים!
חוצמ בתפוחי ענה מקומיים ומלונים ממשק סימון, הבוקר הבאנו סברס (!), תאנים(!!), קישוא עגול, זוקיני ירוק, שעועית ירוקה נדירה ביופייה ובמיה הודית - במיה גדולה ומוארכת בגוון ירוק חזק, או בקיצור - משו.
יום משו,