בוקר מצוין,
לביצוע הזמנה לחצו כאן
לפני קצת יותר משנה, איפשהו בין יאוש למשבר, כשדורון לא בארץ ואני מחלקת משלוחים ולא מוצאת כתובת בפרדס חנה והילדים מתקשרים לשאול איפה אני ולמה אין ארוחת ערב, הבנו, בשיחה טרנס אטלנטית של דמעות (רק מהצד הישראלי של הקו), שהעסק הזה גדל ואנחנו צריכים עובד קבוע.
עברו פה הרבה חברה חתיכים וחתיכים יותר, אבל כולם באו לכמה שעות ועברו הלאה. כשאור, צעיר בנימיני, התיישב לנו בסלון לראיון, אני מודה שלא קלטתי אותו בכלל, היה לו לוק קשוח אבל הייתי כל כך עייפה שזה בכלל לא היה אכפת לי. אור נבחר והתחיל לעבוד אצלנו.
בלי ששמנו לב וגם בלי שהיתה ברירה האמת, הוא הפך לבן בית. כל בוקר הוא היה מגיע לבית שלנו ועושה כל מה שצריך, לוקח את הרכב שלנו ויוצא לחלק. בשקט, בריכוז, תמיד בהקפדה ובאחריות או כמו שהוא מכנה את עצמו - גרמני והפך לחלק מהבית וחלק מאוד מהותי מהעסק הזה.
אתמול הבאנו לטופס אבטיחים. כן, אבטיחים בפברואר. אלירז, שגם הספיק לחיות איתנו 3 חודשים עד שהעסק יצא מהבית, אמר שאבטיח הוא יודע לחתוך רק אצלי במטבח ואני חשבתי איזו דרך ארוכה עשינו בשנה האחרונה ואיזה כיף שהעסק יצא מהבית (עם כל האהבה לכללל החברה הצעירים שעבדו אצלנו בבית) ואיזה באסה שאור החמוד שלנו (שעכשיו אנחנו כבר יודעים שרק מבחוץ הוא כזה קשוח), ממשיך בדרכו.
אז כן יש אבטיחים וכן אנחנו נפרדים מאור שמתכונן ללימודי תואר ראשון (אבל רק פרידה חלקית כי בכל זאת מדובר בבן בית) וכן הייתי קצת רגשנית היום.
יום מרגש,