בוקר שרבי,
השבוע הזה, אם לא ידעתם הוא שבוע של דלעת. ברחבי העולם הנוצרי ייחגג בסוף השבוע האלווין - ליל כל הקדושים וכוכבת החג העולמית הזו היא הדלעת.
3 שנים חיינו בפריז, עיר נוצרית לכל הדעות ולא זכורה לי אווירת החג הזו אפילו פעם אחת. לעומת הצרפתים הגאים והלאומנים שלא נותנים לטרנדים אמריקאים לבלב אותם, ב 3 השנים שחיינו בתאילנד חגיגות האלווין היו מרכיב מאוד חשוב בלוח החגים שלנו.
השכונה שחיינו בה בתאילנד שבמרכזה עמד בית הספר הבינלאומי והמאוד אמריקאי של הילדים, היתה שכונה ובה נציגי העולם כולו, אבל המרכיב הדומיננטי בה היה אמריקאי והשפעתו ניכרה היטב בתחומי חיים רבים בשכונה, ושיאו היה בהאלווין. לקראת החג היו יוצאות אמהות השכונה לביקורים תכופים בשווקים באזור צ'ינאטאון לחפש את התחפושות המקוריות והמפחידות ביותר עבור הילדים ובערב החג עצמו ,שערי השכונה היו ננעלים היטב ותורים ארוכים של תאילנדים היו משתרכים לפתחה בתקווה שיוכלו להיכנס ולהשתתף בחגיגות. האזור האמריקאי של השכונה הפך למדרחוב מטורף של תחפושות וממתקים והתאילנדים הכבדים במיוחד שהתגוררו בשכונה, הפכו את בתיהם אדירי הממדים לבתי רפאים מושקעים ברמה שלא הייתה מביישת לונה פארק.
הדלעת בסרטים ובחלונות הבתים האמריקאים שאני מודה קבל עם ומייל שאין לי מושג איך היא בכלל קשורה לחג הזה, היא קטנה וחביבה. הדלעת שאנחנו אוספים מהשדה של בועז חדד בתלמי אלעזר כל שבוע היא כל כך גדולה וכבדה שאין לתאר. מדובר בירק עצום ומרשים ואני עוד בוחרת את הפחות גדולות. היא נחתכת פה עבורכם טרייה כל יום ומגיעה אליכם בלי תיווך ובלי פערים, ישר מהחקלאי. סתם שתדעו.
יום מרשים,