בוקר חמים משהו,
מצורף טופס ההזמנה להיום 19/6/13.
אתמול התחלתי פה את החגיגה התאילנדית שלי לכבוד חזרתנו ארצה לפני שנתיים. לכבוד האירוע המרגש כל כך, הטסתי ארצה את קלינטון ואת ברברה וגם הבאתי כיבוד - אננסים ענקיים וטעימים ברמות' מקיבוץ עין כרמל. ראו הוזהרתם, הכמות מוגבלת.
אתמול החלטנו לשחוט אחד לקינוח וניסינו להיזכר איך חותכים את הדבר הענק והמעט קוצני הזה. ניסינו ולא הצלחנו מפאת העובדה הפשוטה שבמשך שלוש שנות חיים בתאילנד, אכלנו המון דברים טובים וגם הרבה אננסים, אבל מעולם לא חתכנו כלום (וגם לא ניקינו, לא הרמנו, לא כיבסנו וכו) כי הייתה לנו עוזרת שחיה איתנו ועשתה הכל בשבילנו.
אין ספק שמכל הגעגועים לתאילנד ולחיים שהיו לנו שם, לא יעזור כלום, כמה איים שראינו, חיים שעשינו, דברים שגילינו, מבחינתי האישית, הפרידה מחיים עם עוזרת בילט אין השאירה פצע אמיתי. אחרי שנתיים עדיין רואים היטב את הצלקות.
גם היום, בסופו של יום עמוס, כשאני מסתכלת על כל הבלגן מסביב אני ממש מרגישה כאב פיזי באזור הבטן איפה שנשאר לי חסך גדול שככל הנראה עד שלא תהיה לי עוד פעם עוזרת בילט אין, לעולם, אבל לעולם לא יוכל להתמלא.
יש לי עוד המון מה להגיד על החיים עם עוזרת בבית אבל אם זה לא משהו שהולך לקרות לכם בקרוב , למה לעצבן? אפילו את עצמי אני מעצבנת עכשיו.
אז איך בכל זאת חותכים אננס? קודם כל, בעזרת סכין גדולה חותכים לו את הכתר וגם את הקצה התחתון. מעמידים אותו יציב על קרש חיתוך ופורסים ממנו את הקליפה בפרוסות, מה שיותר דקות מלמעלה כלפי מטה עד שנשאר גליל צהוב. בעזרת סכין קטן יותר חותכים החוצה את העיניים, אבל לאננס שלנו כמעט ואין עיניים ולכן אפשר לדלג לשלב הבא. חותכים ממנו פרוסות אורך עבות עד שמגיעים למרכזו, אותו בד"כ לא אוכלים. את הפרוסות חותכים לרצועות ומגישים. הנה. הצלחתי עוד משהו בלי עוזרת!
תעזרו לעצמכם היום,
