בוקר יפה,
מצורף טופס ההזמנה להיום 12/6/12.
לפי התאריך הבוקר, פלוס פעמיים כי טוב, נראה לי שרעש הזיקוקים הלילה יעפיל על ההופעה משוני!...
אבל הבוקר אנחנו לא בענייני שמחות. השבוע משפחתנו מציינת שנה לפרידתנו מתאילנד. אכן שבוע לא קל. היו לי כוונות להקדיש את כל השבוע להתאבלות פומבית אבל בסוף החלטתי לחוס עליכם. יחד עם זאת, אתמול התחלנו לפרגן למיץ רימונים. מה הקשר? ובכן אני, שתיתי בפעם הראשונה בחיים שלי, מיץ רימונים בצ'יינטאון בתאילנד.
בתאילנד התגוררנו בפרבר, צפונית לבנגקוק, הנקרא נונטבורי. לבנגקוק יצאתי בערך, אחת לשבוע. מה שחשבתי על בנגקוק דומה למה שאני חושבת על תל-אביב כתושבת בנימינה. עיר מדהימה שהדבר הכי טוב ביום שיטוט בה, זה שבסוף היום חוזרים הביתה לבנימינה (או לנונטבורי).
צ'יינטאון היה אחד היעדים המועדפים עליי לשיטוטים. שוק ענק, צפוף וחם ברמות על, המורכב מאזורי סחר שונים – פרחים, בדים, אביזרים, תחפושות, אלקטרוניקה, רובי ביביגן ועוד, שבכל שיטוט בו מגלים משהו חדש. מה שמאוד מיוחד לאזור זה בעיר, הוא המזון הנמכר בו בעגלות הרחוב – מאוד עונתי, מאוד טרי וייחודי רק לו.
למיטב זכרוני, עונת הרימונים בתאילנד די חופפת לעונה בארץ ובשיא העונה, אזור צ'יינטאון, בעיקר האזור המקורה, מנוקד בעגלות עמוסות רימונים כשבקצה הערמה מבצבץ ראש תאילנדי שסוחט אותם. בארגז לידו מונחים בקבוקים של מיץ סחוט בקרח. לעומת משקאות אחרים כגון קולה, הנמכרים בשקית מלאה בקרח, את המשקה הקדוש הזה שותים ישר מהבקבוק. טעמו מדהים והקור שלו יחד עם רמת הסוכרים שבו מאפשרים להתמודד עם החום, הלחות וכל הבלגן מסביב.
מיץ הרימונים שלנו מגיע מפה. לא צריך לנסוע לבנגקוק או לתל אביב כדי ליהנות ממנו. על כל סגולותיו ותכונותיו והשפעותיו הבריאותיות, אתם כרגיל סולחים לי שאני מדלגת.
אבי שוורצברג סוחט את הפירות מיד לאחר קטיפתם, מקפיא את המיץ בטמפרטורה של -18 מעלות מיד לאחר מכן וע"י כך נמנע הצורך בפסטור ונשמרות כל תכונותיו של המיץ, והכי חשוב, הטעם הנהדר שלו.
יום נהדר גם לכם,