בוקר נהדר,
מצורף טופס ההזמנה להיום 23/4/12.
אם יש משהו שנהניתי ממנו במיוחד בשליחויות שלנו לחול בהיותי אמא צעירה (פריז) וצעירה פחות (תאילנד) זו העובדה שחיים במנותק מהמציאות המשפחתית והישראלית ולזמן מוגבל של 3 שנים לא צריך להסביר לילדים עובדות חיים מצערות ומציאות כואבת. באין זקנים בסביבה הקרובה, מלחמות, עימותים, מערכת חינוך ישראלית ואזעקות, זכיתי אני להדחיק את הפחדים והחרדות שלי ולתת לילדי אשליה קצרת מועד שהעולם מורכב רק מכיופים ובילויים.
שבועיים לתוך חזרתנו ארצה נפלנו על שבוע בבית הספר בהנהגתו של פיקוד העורף וכל האשליות המתוקות התנפצו בפניי כשנדרשתי להרגיע את היסטריית "למה אין לנו מסכות אב"ך" ולבדוק איפה הכי טוב להסתתר בבית במקרה של הפצצה. זה המשיך להלוויה של חבר קרוב של סבא, התמודדות עם מערכת החדשות של שעה 20:00, מבזקים ברדיו ולשיא המתבקש – הימים הנוראים שבין פסח ליום העצמאות.
למזלי, ארבעה בנים, בכל זאת יצאו דומים לאבא ומה שמלחיץ אותי לא ממש מזיז להם. כמו כל ילד ישראלי, הם שואלים, מתעניינים ויוצאים לשחק כדורגל. איזה מזל שעד שהם יהיו בני 18 כבר לא יהיו מלחמות!
יום טוב,