בוקר קייצי,
מצורף טופס ההזמנה להיום 16/4/12.
היום אני נזכרת בגעגוע בחג התאילנדי סונגקראן שהוא גם ראש השנה התאילנדי המסתיים בימים אלו ממש.
בשנה הראשונה שלנו בתאילנד בילינו בתקופה זו בחופשה באיים וצפינו מהצד בזעזוע מבעד לחלונות הרכב המוגפים היטב, בתיירים שיכורים יורים ברובי מים ענקיים בנערות תאילנדיות ברחובות. בשנה השנייה שלנו שם, כבר היינו חכמים יותר ויצאנו ברכב המשפחתי (גולף קאר) לרחובות שליד הבית מצוידים בדלי מים וילדנו החמושים, לקרבות רחוב מקומיים שכללו שפריצים מזרנוקים בצידי הכביש ומריחות טלק עדינות ומברכות על פנינו מידי תאילנדים מאושרים. בשנתנו השלישית והאחרונה בתאילנד כבר נהגנו כמנהג המקומיים והצטרפנו למשאית פתוחה שיצאה לסיור של 4 שעות ברחובות נונטבורי האזור בו התגוררנו. במרכז המשאית היו ממוקמים שני פחי זבל ענקיים מלאים במים, כולנו צוידנו בקערות וברובי מים ויצאנו לדרך. כל כמה זמן עצרנו בצדי הכביש ואחרי שחטפנו מהצינור נתנו לנו למלא מחדש את הפחים. העצירה החשובה ביותר הייתה במפעל קרח שכונתי בעיירה פאקרט שם ניסרו עבורנו שני גושי קרח ענקיים שהוכנסו לתוך הפחים כדי ליישר קו עם מי הקרח שחטפנו ממשאיות אחרות כל הדרך לשם. זה אולי נשמע מוזר אבל מכל הנופים, הריחות, הצבעים והטעמים להם נחשפנו בשלוש השנים שלנו שם, המסע הזה במשאית בו חטפנו יריות מים מאופנועים חולפים, בו ילדים קטנים השפריצו עלינו מצינורות שבקושי יכלו להחזיק, בו אמהות מרחו עלינו בסטירות טלק על הפרצוף ובו תאילנדים שתויים צלפו מי קרח קפואים ישר לפרצוף של הילדים שלנו, היה אחד הרגעים הכי כיפים והכי זכורים לטוב שלנו מתאילנד.
תישארו יבשים היום,
מצורף טופס ההזמנה להיום 16/4/12.
היום אני נזכרת בגעגוע בחג התאילנדי סונגקראן שהוא גם ראש השנה התאילנדי המסתיים בימים אלו ממש.
בשנה הראשונה שלנו בתאילנד בילינו בתקופה זו בחופשה באיים וצפינו מהצד בזעזוע מבעד לחלונות הרכב המוגפים היטב, בתיירים שיכורים יורים ברובי מים ענקיים בנערות תאילנדיות ברחובות. בשנה השנייה שלנו שם, כבר היינו חכמים יותר ויצאנו ברכב המשפחתי (גולף קאר) לרחובות שליד הבית מצוידים בדלי מים וילדנו החמושים, לקרבות רחוב מקומיים שכללו שפריצים מזרנוקים בצידי הכביש ומריחות טלק עדינות ומברכות על פנינו מידי תאילנדים מאושרים. בשנתנו השלישית והאחרונה בתאילנד כבר נהגנו כמנהג המקומיים והצטרפנו למשאית פתוחה שיצאה לסיור של 4 שעות ברחובות נונטבורי האזור בו התגוררנו. במרכז המשאית היו ממוקמים שני פחי זבל ענקיים מלאים במים, כולנו צוידנו בקערות וברובי מים ויצאנו לדרך. כל כמה זמן עצרנו בצדי הכביש ואחרי שחטפנו מהצינור נתנו לנו למלא מחדש את הפחים. העצירה החשובה ביותר הייתה במפעל קרח שכונתי בעיירה פאקרט שם ניסרו עבורנו שני גושי קרח ענקיים שהוכנסו לתוך הפחים כדי ליישר קו עם מי הקרח שחטפנו ממשאיות אחרות כל הדרך לשם. זה אולי נשמע מוזר אבל מכל הנופים, הריחות, הצבעים והטעמים להם נחשפנו בשלוש השנים שלנו שם, המסע הזה במשאית בו חטפנו יריות מים מאופנועים חולפים, בו ילדים קטנים השפריצו עלינו מצינורות שבקושי יכלו להחזיק, בו אמהות מרחו עלינו בסטירות טלק על הפרצוף ובו תאילנדים שתויים צלפו מי קרח קפואים ישר לפרצוף של הילדים שלנו, היה אחד הרגעים הכי כיפים והכי זכורים לטוב שלנו מתאילנד.
תישארו יבשים היום,