בוקר טוב ושבוע טוב,
לביצוע הזמנה, כי אין כמו משלוח משובח לפתוח שבוע, לחצו כאן
סופשבוע לא פשוט עבר עלינו, המומים מול פיגועים רצחניים שאשכרה קורים במקומות אחרים. ולא סתם אחרים כאלה שהיו בייתי לזמן קצר ומשגע.
חוויות חיים במקומות אחרים לא נמדדות בסימון ווי על אתרים מפורסמים או שליטה אבסולוטית במפת העיר. הם נמדדים בדיוק באותם המדדים של חיים בבית - ביצירת מקום מוכר ובטוח, בהכרת מסלולים שמקצרים את הדרך לעבודה, בבחירת המאפייה הכי טובה ליד הבית, בידיעה איפה נכון לקנות מה, איפה נותני השירות נעימים יותר ולאן אסור בכלל להתקרב.
השבוע אשתף בקצת מהבית שיצרנו לעצמנו בפריז, ממה שאני עוד זוכרת, בכל זאת עברו קרוב ל 12 שנים מאז.
הבוקר לכבוד התוצרת הרעננה שהבאנו אני נזכרת באחת מהחוויות "הלם תרבות הירקות" שלי בפריז.
את צעדיי הראשונים בבישול בפריז עשיתי דווקא עם ספר בישול של שרי אנסקי והחלטתי להכין מרק ובו שורש סלרי. אני לא יודעת אם ראיתם פעם שורש סלרי צרפתי, אבל אם ראיתם אחד לא תשכחו אותו לעולם. גודלו במקרה הצנוע כגודל מלון, הוא לבן וחלק וכל פעם שחמתי באה לבקר היא חזרה ארצה עם שניים במזוודה.
במתכון המרק של שרי אנסקי היה צורך ב 1-2 שורשי סלרי. כאמור הייתי בתחילת חיי הבישוליים ולא יצא לי לפני כן להשתמש באחד בארץ. התחלתי בקילוף וחיתוך וכשהסיר התמלא בשורש סלרי ולא היה מקום לשום ירק אחר היה ברור לי שיש בעיה רצינית במתכון של שרי, ושיניתי בעט את הטקסט לרבע שורש סלרי.
רק בעבור 3 שנים לכששבנו ארצה ונאלצתי לחטט במדפים התחתונים של המקרר בסופר (כן לפני הרבה שנים הייתי הולכת לסופר!) וגיליתי את החצ'קון הקטן והשעיר הזה בתוך שקית הבנתי ששרי לא טעתה.
הבוקר אחרי מחסור של שבוע שלם הבאנו שורש סלרי (בגרסה ישראלית) ושורש פטרוזיליה בתקווה שהם כאן להישאר. יש המון ירקות ופירות מקומיים והכל טרי, רענן ומחכה להזמנותיכם.
יום טרי ורענן,