בוקר נעים,
אתמול ברגעי השמש היפים, יצאתי עם קובי ארנס, לקטוף בפרדס בין הבורג' לכביש 4, קלמנטינות אודם.
נזכרתי בימי חקלאי העליזים בפרדס חנה, בו שבוע לימודים היה מורכב מ 5 ימי לימודים ויום עבודה חקלאי אחד. מצחיק להיזכר, איך בכל דבר שאנחנו עושים בחיים יש סטטוס ומעמדות. התאמצתי להיזכר למה עבודה בהדרים היתה בתחתית הרשימה והרפת היתה הטופ. אני באופן אישי התחלתי את דרכי בהדרים. ממש כמו בצבא, כשאתה צעיר ולא מבין מה נחשב אז קודם כל זורקים אותך למקום הכי פחות מבוקש, אח"כ כשיש לך קצת פזם ואת מתחילה להבין מי נגד מי את מבקשת שידרוג. במקרה שלי זה היה ללול. כמעט שנה עבדתי שם, סוליקו, רק אני ויהודה המדריך. עבודה קלה - קצת איסוף ביצים, לחיצה על הכפתור של ההאכלה ויאללה הביתה אחרי שעתיים. מה גרם לי בצעירותי להתעקש שישדרגו אותי שוב ולרפת? אולי כי כל מי שנחשב עבד ברפת? אולי זה הלוק ההורס של בגדים קרועים ונעלי גומי? מה כל כך קסם לנו בלדרוך בחרה כל היום ולהצליח להיפטר מהריח שלו רק אחרי 2 חפיפות רצוף? וואלה לא יודעת.
היום אני כבר זקנה וחכמה ויודעת שאין על ההדרים. השקט של הפרדס, השמש שחודרת בין העלים, הריח העולה מהאדמה הרטובה והפרי הנהדר שנקטף בקלות.
החל מהבוקר יש לנו בטופס 2 סוגי קלמנטינות מחלקות ההדרים של משק ארנס בבנימינה - קלמנטינת אור כתומה, קליפה, מתוקה ונטולת גרעינים וקלמנטינת אודם - בעלת קליפה אדומה, גדולה, נטולת גרעינים ובשרנית. גם זו וגם זו נקטפות וממשיכות לבית האריזה ליצוא, שם הן נשטפות ועוברות דינוג והופכות לדוגמניות ישראליות בינלאומיות. אלינו הן מגיעות לפני שהן עולות על המסלול - בלי איפור ובלי דאווין עם היופי הטבעי שלהן.
הסלים האורגניים בדרכם אלינו הבוקר. הקדימו להזמין, הכמות כרגיל, מוגבלת.
יום טבעי בלי דאווין שיהיה לנו,