בוקר מרתק,
שבוע שעבר שתלתי פה רמז ואולי אפילו סוג של הצהרה, שהעסק הקטן שלנו בדרך למקום חדש.
השבוע החלו עבודות השיפוץ וההתרגשות גדולה. אני לא רוצה לעשות את זה דביק מדי, אוגוסט מספקי דביק גם בלי זה, ורק אוסיף ואומר שתחת השפעת תכניות הריאלטי ודיאטות הקיץ, אני מעלה לפייסבוק הבוקר תמונת "לפני" של המקום בתקווה שאוכל לשים שם תמונת אחרי באותה חדווה ממש.
את המעבר הדרמטי הראשון שלנו - השליחות שלנו בפריז, התחלנו ביוני 2001. היה לי ילדון בן שנה וחצי ועוד חצי ילדון בבטן. דורון יצא לפנינו ואני החלטתי שאני, לבד בארץ, לא נשארת ומיד הצטרפנו אליו. את שלושת החודשים הראשונים שלי במעבר שלנו לפריז לא אשכח לעולם. גרנו במלון דירות, שכמיטב המסורת הצרפתית לא היה ממוזג ורק בגלל שאני מסתדרת כל כך טוב עם הומואים השגתי בפרוטקצייה מטורפת מאוור קטן ואומלל מפקיד הקבלה שעשה לנו קצת "פו" בלילות החמים. שוטטתי עם הילדון והבטן ברחובות פריז וחיפשנו אחר דירה. העיר הלכה והתרוקנה מצרפתים בדרכם לוואקנס המקודש ומשרדי המתווכים הלכו ונסגרו. לא הצלחתי לרשום את ילדי לגן כי גיליתי שאת ההרשמה צריך לעשות בזמן ההריון (!) ובגדול, עם כל הכבוד לעיר האורות, אצלי היה חושך.
בסופו של דבר קרה לנו נס ומצאנו דירה מדהימה ברחוב פרר ברובע ה 17, אליה נכנסו בסופו של הקיץ. סידרנו את מעט החפצים שהבאנו, ירדנו לבולונז'רי לקנות קראוסון, טיילנו ברגל לשאנז אליזה, הבטנו על השער והרגשנו שניצחנו.
הבוקר יש דגים, עופר לאואר קטף לנו אפרסקים, וואחיד ענבים, משה הביא אננס וליאור הביא מנגו.
יום מנצח,