בוקר טוב!
מצורף טופס ההזמנה להיום 1/8/12.
בחודש אוגוסט לפני 4 שנים נחתנו בבנגקוק. כמעט כמו כל הטיסות שלי בשנות הורותי טסתי לבד עם הילדים. התינוק היה בן חודש וחצי ובדיוק הגיע למשקל לידה נורמאלי כי נולד 6 שבועות לפני הזמן. דורון חיכה לנו בשדה לקחת אותנו "הביתה". היה חם למות ולא הפסיק לרדת גשם. הייתי מותשת ורציתי לבכות. בכלל לא שמחתי. הפרידה מההורים בארץ הייתה קשה. לקחתי 4 נכדים אחד מהם ממש חדש ועזבנו. שוב.
בנגקוק לא חיכתה לנו. הגענו לדירה ריקה וחיכינו על הרצפה עד שעה 21:00 בלילה למכולה שבסוף לא הגיעה. אכלנו פיצה על הרצפה ומותשים נסענו לישון במלון בעיר. בכל מקום ראיתי תאילנדים ואף אחד לא דיבר אנגלית. היה ריח כזה של אוכל מטוגן בכל מקום והלחות חדרה לעצמות.
למחרת נכנסנו שוב לדירה וראיתי שהיא הרבה יותר גדולה ממה שזכרתי (370 מ"ר למען הדיוק), העוזרת כבר חיכתה במטבח ומחלון המרפסת ראיתי את האגם שעליו נגור 3 שנים, עצי קוקוס מתנופפים ברוח ואת הבריכה, 5 קומות מתחתינו.
היה אוגוסט חם, גשום, סוער ומבלבל. אבל אח"כ היה מה זה כיף!
שיהיה כייף לכולנו היום,