בוקר נעים,
לביצוע הזמנה, לחצו כאן
כל פעם שאני רוצה לספר על איזה פרי שהאסוציאציה המידית שלי עליו היא שאין ישראלי ממנו, אני עושה קצת גוגל ומגלה שהוא, כמו כולנו בארץ הזאת, עולה חדש. גויאבה, הנמצאת במקום של כבוד ברשימת הארוכה של הפירות שאני לא סובלת, היא אחת מהן.
למרות שאני לא יכולה לסבול את הריח שלה וכשמבקשים ממני בבית גויאבה אני מרשה רק אם אם שומרים אותה בחוץ, עדיין היא נושאת עימה ניחוחות ארצישראליים של ילדות מחצר הבית של סבא בבני ברק.
כשחיינו בתאילנד, הופתעתי לגלות שהיא אחד הפירות הפופולריים ביותר ונמכרת בכל עגלת פירות ברחוב. למרות שהיא הרבה יותר גדולה וירוקה והרבה פחות מסריחה שם, בתאילנדית היא נקראת פראנג, שזה גם הכינוי לזרים בארץ הזאת. לפני שנחתנו לחיים בתאילנד, הזהירו אותי מהריחות אבל אני מודה שהריחות המצחינים ביותר שיצא לי להריח שם, עלו מזרים אירופאים שהזיעו את עצמם לדעת ברחובות החמים בלי דאודורנט ובלי לחשוב על המפגע החברתי שהם יוצרים. אפשר להבין איך זכו לשם המפוקפק - פראנג. את כל זה סיפרתי, כי הבוקר אנחנו עם הגויאבות היפיפיות והטעימות בצורה נדירה (אני מצטטת את אלה שאצלי בבית מתים על גויאבות) ממשק דויד בגבעת עדה.
חוצמזה שני דברים חשובים קורים היום: הסלים האורגניים בדרכם אלינו. כמו תמיד עדיפות למזמינים מראש. אצל איתן, אחרי הפוגה של שבוע, מוצרי טבעוף חזרו לקצבייה.
יום ללא מפגעים סביבתיים,